שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

ניתוח כלכליסט

מכירת ה-F35 לאמירויות: איזה פיצוי ישראל צריכה לבקש?

העסקה עם מדינות המפרץ הפרסי תחזק את תעשיית הנשק האמריקאית. זו הזדמנות לדרוש מוושינגטון לבטל את האיסור על יצוא מערכות הגנה אווירית ישראליות שארה"ב סייעה בפיתוחן, כמו החץ וקלע דוד, ולשלב חברות ישראליות במטוס הקרב האמריקאי הבא

אודי עציון 20:0824.10.20

אחרי שהכחיש את החשיפה ב"ידיעות אחרונות" לגבי הסכמה הישראלית למכירת מטוס החמקן (F35) לאיחוד האמירויות, הודיע אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו על ההסכמה הישראלית לעסקה. שר הביטחון בני גנץ המריא לוושינגטון לדיונים על הדרך שבה תבטיח ארה"ב את שמירת היתרון האיכותי של ישראל, לאחר שלראשונה תקבל מדינה במפרץ הפרסי אישור לרכוש את מטוס הקרב החמקן שישראל היא היחידה באזור שמחזיקה בו. העסקה עם האמירויות צפויה להוביל למכירת המטוס גם למדינות אחרות במפרץ: קטאר כבר ביקשה אישור לרכוש את המטוס, וסעודיה לא צפויה להישאר מאחור.

 

 

 

F35 בודד עולה כיום 80 מיליון דולר, לא כולל חימוש, חלפים ותמיכה טכנית. מכירת מטוסי ה-F35, ומערכות נשק נוספות שיקבלו כעת לראשונה כמו מטוס הלוחמה האלקטרונית F-18 גראולר שביקשה איחוד האמירויות, תכניס לתעשיית הנשק האמריקאית עשרות מיליארדי דולרים.

 

הדיונים על הפיצוי לישראל מתמקדים כעת בקידום לוח הזמנים ובחינת תוספת מימון לעסקות מטוסי הקרב והמסוקים החדשים לחיל האוויר. רכישת מטוסי F35 נוספים מעבר ל-50 שהזמינה ישראל וה-24 שכבר קיבלה, רכישת הגרסה החדשה של F15, הזמנת מסוקי סיקורסקי CH53K סופר סטאליון או בואינג CH47F, ואולי גם רכישה של המטוס-מסוק V-22 אוספרי.

 

אבל כל אלה הן עסקאות שממילא היו אמורות להתממש בקצב זה או אחר, ומערכות נשק שמכירתן לישראל כבר אושרה. בעת משבר כלכלי עולמי ומתח מחריף עם סין, הממשל מוגבל ביכולת להעניק לישראל סיוע ביטחוני מיוחד למימון ההצטיידות, מעבר להסכם הסיוע הביטחוני הקיים, בסך 3.8 מיליארד דולר בשנה.

 

ישראל יכולה לדרוש עיקור של חלק מיכולות ה-F35 שיימכר למדינות המפרץ, כמו למשל בכושרו לאסוף מודיעין עבור מטוסים אחרים, ושליחתו אליהם ולמפקדות בעורף. אבל הדיונים על פיצוי הם הזדמנות לדרוש מהאמריקאים לשחרר מגבלות שמטיל הממשלה על התעשיות הביטחוניות הישראליות, ולסכם על שותפות בפרויקט מטוס הקרב האמריקאי הבא.

 

יצוא מערכת החץ: הטיל נגד טילים הוותיק שמיוצר בידי התעשייה האווירית כקבלנית ראשית היה הראשון מסוגו שנכנס לשירות במערב, עוד בשנת 2000. הדור החדש שלו, המכונה חץ-3, מסוגל ליירט טילים באליסטיים בשולי החלל, והוא זול משמעותית מהטיל האמריקאי המתחרה, ה-SM3, שמשוגר מספינות או מבסיסים יבשתיים ועולה יותר מ-20 מיליון דולר ליחידה, פי 6 מהטיל הישראלי.

 

ניסוי בטיל החץ ניסוי בטיל החץ צילום: אגף דוברות והסברה במשרד הביטחון

 

ארה"ב הסכימה לממן את רוב הפיתוח של שני דורות החץ, כפי שעשתה עם הדור הראשון של החץ, אבל דרשה בתמורה זכות וטו על מכירתו למדינות אחרות. דרום קוריאה והודו שגילו בו התעניינות לאורך השנים נאלצו להסתפק במכ"ם שלו שמייצרת אלתא, ופותח במימון ישראלי, ללא מגבלות אמריקאיות. יפן ביטלה מוקדם יותר השנה רכישת גרסה יבשתית של ה-SM3 בגלל מחירה המאמיר, ובוחנת כיום חלופות. גם צירוף בואינג האמריקאית כקבלנית משנה לייצור הטיל לא הצליח לפרוץ את הוטו של הממשל, למרות שכיום 50% מהעבודה בפרויקט מבוצעת בארה"ב. ביטול מגבלת הייצוא כעת יאפשר להציע את המערכת לשלוש המדינות, ועדיין להותיר מחצית מהעסקה בידיים אמריקאיות.

 

יצוא מערכת קלע דוד ("שרביט קסמים"): הטיל שמשלים את החץ ומיועד ליירט טילים באליסטיים לטווח קצר יותר ורקטות כבדות, פותח מראש בידי רפאל הישראלית וריית'און האמריקאית, המוכרת יותר בארץ כיצרניות מערכת הפטריוט. מערכת קלע דוד נכנסה לשירות בחיל האוויר, אבל לחץ אמריקאי מנע התמודדות שלה במכרזים למערכות הגנה אווירית בשוויץ ובפולין. ורשה רכשה בסוף את הדגם הנוכחי של הפטריוט תמורת 6.5 מיליארד דולר, והייתה אמורה להוסיף לו את הגרסה האמריקאית של הטיל הישראלי, שמכונה סטאנר, זולה ועדיפה בביצועיה על מיירט הפטריוט. דובר על עסקה בהיקף של כמיליארד דולר לרפאל, אבל משום מה החלק הזה בעסקה מעולם לא מומש. גם כאן לחברה אמריקאית 50% מהיקף ייצור הטיל הישראלי, כך שהפסקת סיכול עסקאות הייצוא שלו תשאיר נתח משמעותי מהעסקה בארה"ב.

 

 

מערכת קלע דוד מערכת קלע דוד צילום: rafael

 

שותפות בפרויקט מטוס הקרב הבא של חיל האוויר האמריקאי: כל F35 שנמכר מצויד בקסדה של אלביט, שמיוצרת ביחד עם רוקוול האמריקאית. התעשייה האווירית היא אחת משלוש יצרניות כנפי המטוס. אבל המעורבות וההשפעה הישראלית על המטוס נמוכות בהרבה משהיו יכולות להיות אם ישראל הייתה מוכרזת כשותפה מרכזית בפרויקט (כמו בריטניה) או משנית (כמו איטליה, הולנד, אוסטרליה, נורבגיה, דנמרק וקנדה ובעבר גם טורקיה). השותפות לא רק השפיעו על תכנון המטוס, אלא זכו גם בנתחי הייצור העיקריים.

 

בסוף ספטמבר הימם את עולם התעופה קצין הרכש של חיל האוויר האמריקאי וויל רופר כשחשף כי מדגים טכנולוגיות לדור הבא של מטוס הקרב האמריקאי (NGAD) כבר טס. מדובר בפרויקט מסווג, שנועד לייצר מטוס קרב חמקן מתקדם, שישלים את ה-F22 וה-F35, ונחשב עד להצהרתו של רופר כתכנית נייר שמתקדמת לאיטה. ההצהרה לא לוותה בפרטים נוספים או תמונות של מדגים הטכנולוגיות, אבל ברור שהאמריקאים מנסים להסתיר מהסינים והרוסים את ההתקדמות שלהם בפרויקט, אולי כדי שהפעם סודותיו לא ייגנבו בידי האקרים מהמזרח.


 

כך או כך, שותפות ישראלית בפרויקט כבר בשלב הזה עשויה לתעשיות הביטחוניות להציע לו את יכולותיהן ולקחת חלק מרכזי יותר בייצור שלו, בהנחה שהרכב הספקיות שלו לא נסגר כבר. ממילא, אם המטוס הזה באמת יכנס לייצור סדרתי, חיל האוויר הישראלי צפוי להיות אחד הלקוחות המשמעותיים שלו, כפי שהיה כמעט בכל מטוס קרב שרכש חיל האוויר האמריקאי מאז סוף שנות ה-60. מעורבות בפרויקט לא רק תבטיח שהמטוס יתאים יותר לדרישות חיל האוויר, אלא גם עבודה לתעשיות הביטחוניות הישראליות עשרות שנים קדימה.

x